שטיפה בלחץ: על אילו משטחים כן, ועל אילו בשום אופן לא

שטיפה בלחץ נראית כמו הפתרון האוניברסלי לכל משטח חוץ מלוכלך, ובחלק מהמקרים היא באמת כזו. אבל עוצמה שמתאימה לבטון תגרום נזק בלתי הפיך לאבן טבעית, והנזק הזה לא מתגלה מיד — הוא מתגלה כשהמשטח מתחיל להתלכלך מהר יותר מבעבר.

מה סופג לחץ גבוה

• בטון מוחלק ומשטחי בטון תעשייתיים.
• אבן משתלבת במצב טוב.
• קירות בטון חשוף.
• רצפות חניונים תת-קרקעיים.

מה נפגע ממנו

• אבן טבעית — הלחץ מסיר את השכבה החיצונית ומחשף את הנקבוביות.
• אקרשטיין ישן ומתפורר — הלחץ שוטף את החומר המקשר מהפוגות.
• משטחי דק מעץ — מתחפרים סיבים ומופיעה מרקם מחוספס.
• טיח ותרסיס חיצוני — נסדק ומתקלף.

זו הסיבה שאנחנו בודקים את המשטח לפני ומכיילים את העוצמה, ולא מפעילים את אותו לחץ על הכול. משטח שנפגע פעם אחת יתלכלך מהר יותר לתמיד, כי הנקבוביות שנפתחו סופגות.

כתמי שמן — מה באמת קורה

שמן שנוזל מרכב לא יושב על הבטון אלא בתוכו. לחץ לבדו רק שוטף את פני השטח, ולכן הכתם חוזר להיראות תוך ימים. הטיפול הנכון הוא חומר מפרק שיושב על הכתם ומספיק זמן שיפעל — ורק אחר כך שטיפה.

וגם אז, כתם ישן שספג לעומק בדרך כלל מתבהר ולא נעלם. אנחנו נראה את הכתם ונגיד לכם מה הסיכוי לפני שמתחילים, ולא אחרי.

אזוב וכתמים ירוקים

מופיעים במקומות מוצלים שנשארים לחים. שטיפה מסירה אותם בקלות, אבל הם חוזרים אם מקור הלחות לא טופל — צנרת דולפת, ניקוז חסום או ממטרה שמתיזה על המשטח. שווה לבדוק את זה לפני שמזמינים שוב, אחרת זו הוצאה חוזרת.

שאלת הניקוז

שטיפה בלחץ מייצרת הרבה מים. אנחנו מכוונים אותם לניקוז הקיים, אבל אם אין ניקוז בשטח — או שהוא חסום — זה משנה את שיטת העבודה ולפעמים את היתכנותה. שווה לומר לנו מראש.